אנחנו בדרך להיות פרה קדושה

משהו שכתבתי אצל אח"י דקר:

רק על עצמי לספר ידעתי: אני כותב כי נמאס לי מפלטפורמה קודמת שהייתי בה (האייל הקורא). אין כמעט קשר בין הכתיבה שלי לתחום העיסוק העיקרי שלי, ואני בטח לא מנסה לקדם את עצמי בעזרת הבלוג למקום כלשהו. הכתיבה שלי היא סוג של relief ("שחרור" בעברית לא מעביר את המסר הראוי, לדעתי) של רעיונות שמתגלגלים לי בראש, לרוב בתגובה לענייני היום, ובעבר הצטערתי שלא העליתי אותם על הכתב והם נמוגו. לכן, אני לא מרגיש מחויבות לפרסום יומיומי, לשמירה על קשר הדוק עם הקוראים או לכתיבה ממוקדת. הבלוג שלי הוא קודם כל שירות לעצמי, לא לקוראים. שירות לצורך שיש לי להרהר בעניינים שברומו של עולם, אבל לפעמים גם בתחתיתו. ואם למישהו יש משהו להגיד על זה – תפאדל, למה לא.

דווקא בעיית הכתיבה האיכותית מטרידה אותי. יש לי הרבה דברים שאני רוצה לכתוב (כמו רשימת ה"פוסטנציאלים" של שחר מ"תודעה כוזבת"), אבל אין לי זמן לשבת ולנסח אותם בצורה בהירה ומסודרת, אז אני נמנע בינתיים מלכתוב אותם.

כשאני כותב, אני לא נחרץ. אני מרבה להשתמש ב"לדעתי", "למיטב הבנתי", "אם אינני טועה" ודומיהם. אני עושה זאת כשאני סבור שאני מביע עמדה ולא מסתמך על עובדה, או כשאני מסתמך על עובדה שאיני בטוח בנכונותה. אני זוכר שקראתי פעם במדריך לכתיבה (מדעית?) שיש לכתוב בנחרצות, בלי שימוש במילים לעיל, כדי לא להיתפש בעיני הקורא כהססני. מצטער, אצלי זה לא עובד.

כשאני קורא טקסטים שכתבו אחרים, אשר אינם מסייגים את דבריהם במילים לעיל או במילים אחרות, זה מעצבן אותי קצת. אני רואה בזה סוג של כתיבה ללא ביקורת עצמית (המלווה בדרך כלל בביקורת כלפי עמדת הצד השני, אך כאמור, אינה רפלקטיבית), מתוך מטרה לשכנע לא על ידי הלוגוס אלא על ידי האתוס והפאתוס. כמי שמגיע מרקע של מדעים מדויקים, שם הלוגיקה שולטת בכיפה, קשה לי עם זה. האתנחתא בשנה שעברה בגילמן קצת ריככה אותי.

עברתי לא מזמן מהיררכיה (די שטוחה) של נושאים לענן תגיות. היררכיה של נושאים מאפשרת שמות מתחכמים וארוכים. תגיות משדרות לי מסר של "קצר ולעניין", ושמות ארוכים נראים לא משהו שם בערן ענן. אני מקווה למצוא בקרוב זמן ולתקן את שמות התגיות בהתאם.

אני מפחד מהקהל ברשת.

זה מאוד מוזר לי לומר דבר כזה. לי, שהייתי מדריך בצבא ועמדתי מול עשרות כיתות, שהדרכתי ילדים בחוגים בטכנודע, שהייתי מתרגל בטכניון, קצת נואם במועדון ויכוחים, ואפילו זה שמבקשים ממנו בימי הולדת בעבודה לומר כמה מילים על הקורבן התורן.

אז איך זה שפתאום יש לי פחד קהל ברשת? אני חושב שאני יכול להסביר זאת כך: הנוכחות שלי ברשת במשך קרוב לשבע שנים היא נוכחות גלויה כמעט כולה (פרט לכמה תגובות מתחכמות באייל הקורא). אני נוהג לכתוב תחת שמי ולהשאיר דואל. בניתי מוניטין לזהות שלי ברשת, ושום דבר לא נמחק. אני חש אחריות כלפי אותו מאגר מוניטין שבניתי, ועל כן כשצאלה (כץ?) כותבת בתגובה לרשומה שלי ש"מזה שנים אני מאוד מעריכה את פועלך באייל ובויקיפדיה אולם אני חייבת לומר שהדלקת אצלי לא מעט נורות אדומות בחליפת-הטוקבקים הזו." אז אני חש שפגעתי באותו מוניטין שצברתי במשך אותן שבע שנים.

אני מניח שגם לו היתה לי דמות וירטואלית, לא בשמי האמיתי, שנבנתה במשך שנים הייתי חש מידה דומה של אחריות כלפי המוניטין שצברה. לא חסרות דוגמאות באייל הקורא ובוויקפדיה של אנשים אשר הרסו את המוניטין שצברו באיבחת תגובה/עריכה או שתיים.

אז קל יותר להיות אייל אלמוני? כתובת IP בוויקיפדיה? להחליף ניקים כמו גרביים?

כמה אנשים העירו לי בעבר שהכתיבה שלי מתאפיינת בשימוש יתר בסוגריים, ואני שם לב שאני עושה זאת גם בכתיבה כאן.

כשאני משתמש בסוגריים אני עושה זאת בדרך כלל כדי להביא משהו צדדי, שבמקום אחר אולי היה נכתב כהערת שוליים. אני צריך כנראה להתגבר על הצורך הזה, ולהתמקד בעיקר.