(תודה לידידיה מהאייל הקורא שהבחין בידיעה ובאופן בו נערכה ופורסמה)

ב"הארץ" ראיינה העיתונאית נרי ליבנה את ד"ר חנה קהת, מייסדת "קולך", בעניין פרשת הרב מוטי אלון. ככה דיווחו על זה באתר האינטרנט של הארץ:

בעמוד ראשי הופיעה תמונה של חנה קהת והכותרת: "האם הרעש סביב אלון נבע מהיותו הומו"?

לכתבה עצמה נתנו את הכותרת הבאה: שיחת היום | "חנה קהת, האם הרעש סביב הרב אלון נבע מהיותו הומו?"

אבל כשקוראים את הכתבה, רואים שבעצם כתוב:

ד"ר קהת, האם ייתכן שכל הרעש סביב מרדכי אלון נובע מהעובדה שהוא הומוסקסואל?

חד משמעית לא. פורום "תקנה" מטפל בהטרדות מיניות על פי חומרת ההטרדה ולא על פי הנטיות המיניות. הרעש נובע מחומרת העבירות, מהעובדה שמדובר בתקיפות של ממש ומכך שמדובר ברב שהצליח להפוך את עצמו כמעט לקדוש.

אותו רעש היה מתחולל גם אם מרדכי אלון היה תוקף נשים שבאו להתייעץ אתו?

אני מאמינה שכן. אני גם בטוחה שפורום "תקנה" טיפל באותה חומרה ברבנים שהטרידו גברים או נשים. אנחנו היינו שותפות להקמת "תקנה" בגלל שבמקרים אחרים שטיפלנו בהם גילינו את חוסר המודעות של הרבנים לכל נושא ההטרדות המיניות. לא רק שלא היה ברור להם שזה לא חוקי, הם לא היו מודעים אפילו לכך שמדובר בתופעה מגונה ופסולה. טיפלנו עוד קודם במקרה של קופילוביץ' מנתיב מאיר שהטריד תלמידים רבים והרבנים גוננו עליו, במקרה של יצחק כהן ובמקרה של הרב אבינר. הדיון בנושא של הרב אבינר התרחש כולו בבית הדין הרבני ונמשך כמעט שבע שנים והסתיים רק לפני חודשיים כשנגזר שהרב אבינר לא ייעץ יותר לנשים.

אז מה היה לנו כאן? בעמוד הראשי רמזו לנו שד"ר חנה קהת אומרת שכל הרעש הוא בגלל שאלון הומוסקסואל. בכותרת הכתבה בחרו בניסוח מעורפל ותמוה – לצטט מדברי המראיינת ולא מדברי המרואיינת. זו טכניקה מוזרה ופסולה בעיני, שהרי היא מאפשרת לומר כל דבר בלי קשר לדברי המרואיין. ולראיה, בראיון אומרת ד"ר קהת בדיוק את ההיפך.

האם זהו חוסר מקצועיות, זדון, צהבהבות, אידאולוגיה, או משהו אחר? אולי נרי ליבנה או מי מעורכי "הארץ" לא מאמינים לד"ר קהת ולכן בחרו לתת את הכותרת הזו? למערכת "הארץ" פתרונים.

לקריאה נוספת: עלי כותרת, איזה רופא ממליץ על מכות?

והפעם ג'ורג' מיטשל קיבל הילה בתצלום של AP שמופיע בידיעה הראשית של "בארץ" (בפעם הקודמת זה היה מוחמד ברכה)

הפעם יו"ר חד"ש ח"כ מוחמד ברכה מופיע בעמוד הראשי של אתר "הארץ" עם הילת הקדוש סביב ראשו (בפעם הקודמת זה היה שמעון פרס).

אני באמת מאוד מקווה שהטייסים יצאו בשלום מההתרסקות בעמק יזרעאל.

זו הידיעה שמופיעה כעת באתר "הארץ", עם תוספת קטנה שלי, באדום.

מידע נוסף: קוברה, בלקהוק.

עוד אחת בסדרת הרשומות שלי על ביקורת התקשורת. ב-NRG התפרסמה היום כתבה על הרפורמה בלימודי הנהיגה (את שם הכתבת תוכלו למצוא לבד בקישור). מעבר לסופרלטיבים כמו: "מדובר בשינוי שישנה את תרבות הנהיגה בישראל ואף יביא לצמצום משמעותי במספר תאונות הדרכים בארץ." תוכלו למצוא לקראת הסוף את הטקסט להלן:

החל מלימוד הנהיגה ועד לשלב קבלת רשיון הנהיגה הקבוע על ידי רשות הרישוי.
המשך בעמוד הבא…
לימוד הנהיגה יתחיל בגיל 16 וחצי,

(ההדגשה שלי)

אז מילא שנעשתה כאן ככל הנראה העתקה והדבקה מהודעת דובר משרד התחבורה. גם הכתבת וגם העורך/ת לא הצליחו להבחין בטקסט המיותר? השארתי שם טוקבק עם פירוט הדברים לפני כמה שעות. נכון לעכשיו הוא טרם פורסם (ואני לא מצפה שיפורסם) והכתבה/הודעה לעיתונות לא תוקנה.

פעם התרבות היתה אוראלית. סיפורים עברו מפה לאוזן. אז הומצא הכתב, אבל הוא היה נחלת מעטים עד המצאת הדפוס. גם כשהגיע הדפוס, הנוהג היה בתחילה להקריא את הכתוב לאחרים ולקח זמן עד שאנשים החלו לקרוא לעצמם, מה שמכונה "לקרוא בלב". זו היתה תרבות כתובה.

אז הגיע הרדיו, ובתחילתו היו הרבה תסכיתים, שהם למעשה לקרוא טקסט כתוב באופן מומחז, והטלוויזיה, שגם היא היתה בתחילתה מעין "רדיו מצולם". אני חושב (לא בדקתי) שהתפתחות השידור הלא-מתוכנן הגיעה קצת מאוחר יותר. השידור הלא-מתוכנן הוא חזרה לסוג של תרבות אוראלית, הפעם עם ממד ויזואלי חזק מאוד.

ואז הגיעו המחשבים ואיתם רשת האינטרנט, אשר הם בעיקרם סוג של חזרה לתרבות כתובה, עם איים של מדיומים יותר ויזואליים (יו-טיוב ודומיו) ואוראליים (פודקאסטים). לאן נלך מכאן? מי יודע.

(נכתב בעקבות מה שהתחלתי לקרוא בספר "טכנופולין" של ניל פוסטמן)

אתמול בבוקר הופיעה באתר הארץ, במהדורה המודפסת, תחת המדור "מוסף הארץ", הכתבה של אסתי אהרונוביץ' על מרגלית שחם. שחם, על פי מה שפורסם, התחזתה בפורום מקוון לחולת סרטן ונערך עבורה ערב התרמה מתוקשר. הכתבה סיקרה, בין השאר, את התמיהות סביב מותם של שני בעליה מיריה בראשם – ספק התאבדות וספק משהו אחר.

אמש נעלמה הכתבה מהעמוד הנ"ל (זו היתה הכתבה השנייה או השלישית ברשימה, אם איני טועה). אבל את תצלום השער אי אפשר להעלים. האם מדובר בתקלה טכנית או במשהו יותר מורכב – אולי תביעת דיבה של שחם נגד העיתון, או משהו אחר? אם כן, אירונית משהו העובדה שהכתבה הראשונה ברשימה עוסקת בצנזורה הצבאית.

ועוד רשומה בסדרת הביקורות שלי כותרות העיתונים. הפעם כתבה של עפרי אילני ב"הארץ" (שאני מאוד נהנה לקרוא את הכתבות שלה שלו בשנה האחרונה): האשה לא נאמנה? הרופא ממליץ על מכות. זו התמונה שמופיעה כעת בעמוד הראשי של הארץ (ובל נשכח את יום האשה הבינלאומי שחל השבוע).

כשראיתי את הטיזר הזה, הנחתי מייד שזוהי תמונתו של רופא שממליץ לבעלים להכות את נשותיהם כחלק מהזוגיות. איום ונורא. אז הקלקתי על הקישור, ואז קראתי את כותרת המשנה:

בחברות מסורתיות, אפילו רבים מהסטודנטים לרפואה מצדיקים הכאת נשים, אז מה הפלא שהמחקרים של הפרופ' מוחמד חאג' יחיא על אלימות נגד נשים מושכים אליו אש?

רגע, אז הפרופ' הזה – הוא רופא? המחקרים שלו – מושכים אש מהקהילה המדעית, או מהקהילה המסורתית? מה קורה פה?

ואז קראתי את גוף הכתבה והבנתי שמדובר בסוציולוג שחקר ומצא שגם בקרב סטודנטים לרפואה בחברות מסורתיות (בעיקר מוסלמיות, אבל לא רק) יש מיעוט לא מבוטל שסבור שהכאת נשים היא לגיטימית, ושמקור ה"אש" הביקורתית נגד הפרופ' היא מקרב בני עמו החרדים לתדמיתם בעיני המערב.

הכותרת וכותרת המשנה אולי מילאו את חלקן במשיכת העין ויצירת הסקרנות לקרוא את הכתבה. אבל תחושת המרמה שליוותה את גילוי הטכניקות בהם השתמשו כאן העורכים: כפל המשמעות של המושג "פרופסור", אי הבהירות בשאלה מאיפה מגיעה ה"אש", היתה מרה.

(וכמובן, יהיה מי שאולי ימצא לנכון להעיר על הכותרת שאני בחרתי לרשומה זו. אני לא בטוח שיש לי תשובה טובה. הצעות לכותרת חלופית, מושכת מחד, ולא צהובה מאידך, יתקבלו בברכה)

רציתי. באמת שרציתי לכתוב רשומה קצרה על ההתייחסות של שלושת העיתונים המקוונים הגדולים לעדותו של פרופ' יחזקאל דרור היום בכנסת. גלשתי ל-NRG והכנתי צילום מסך. גלשתי ל-Ynet והכנתי צילום מסך נוסף. ואז גלשתי ל"הארץ", וניסיתי לעבור לרשימת הידיעות מהיום. קיבלתי את הודעת השגיאה הבאה:

500 Server Error

The following error occurred: [code=CACHE_FILL_OPEN_FILE] An internal error prevented the object from being sent to the client and cached. Try again later.

Could not open error file

הודעת שגיאה כזו לא צריכה להגיע עד המשתמש - הוא לא ממש יודע מה לעשות איתה. צריך להיות מנגנון במנוע האתר שדואג "לייפות" את זה למשהו שהמשתמש מבין (נכון שההודעה היא בעצם "השרת קצת התקלקל בפנים ולא יודע מה לעשות", ואין מי שיטפל בבקשה. בשביל זה צריך לשים בדרך עוד שרת שידע לטפל גם בזה). זו לא הפעם הראשונה ב"הארץ". יש לי כמה צילומי מסך נוספים ששמרתי מאתר "הארץ", שמראים גליצ'ים כאלו ואחרים שלהם. כותרת ידיעה שהיא null מאת null. לוג של חריגה (Exception Log) בשפת Java שמצא את דרכו לעמוד המוחזר למשתמש, וכו'.

גם לאתרים האחרים יש גליצ'ים לפעמים. אבל הם לא חמורים כמו ב"הארץ" ולא תכופים כל כך. חבל. זה לא רציני.

עדכון (21.2): הנה צילום מסך שביצעתי לפני כמה דקות

במאי הקולנוע הפולני אנדז'יי ויידה, אמר ביום שישי כי יצר מספיק סרטי מלחמה שחפרו בעברה של מולדתו וכעת הגיע הזמן לעסוק בתמות עכשוויות. ידיעת החדשות ב-ynet מספרת על סרטו החדש – Katyn – אשר מספר על הטבח שביצעה המשטרה החשאית הסובייטית בשנת 1940 ב-15 אלף קצינים ואנשי צבא פולנים. בין המוצאים להורג היה גם אביו של הבמאי, קפטן יקוב ויידה.

אבל אם תביטו בתמונה המצורפת, תראו שם את אדולף היטלר במדים החומים, ואת היינריך הימלר במדים שחורים. לא תראו שם את אנשי הנ.ק.וו.ד הסובייטי (קודמו של הק.ג.ב), אשר ביצעו את הרצח. יכול להיות שוויידה גם לא יעשה יותר סרטים על זוועות הנאצים, אבל העורכים ב-ynet יכולים היו לבחור תמונה נכונה יותר.