אנחנו בדרך להיות פרה קדושה

והפעם ג'ורג' מיטשל קיבל הילה בתצלום של AP שמופיע בידיעה הראשית של "בארץ" (בפעם הקודמת זה היה מוחמד ברכה)

העיתונאי דן סממה הלך לעולמו, כך בישר קריין החדשות בגלי צה"ל. הוא סיים את הידיעה באמירה כי סממה המנוח יקבר בבית העלמין של קיבוץ עינת.

בכל פעם שאני שומע את הסיפא הזו, אני מרגיש שמדברים אלי בקוד. שהרי סממה (ואחרים) לא יקבר בבית העלמין של קיבוץ עינת כי היה בן הקיבוץ, ישן בבית הילדים, ועבד בפלחה או בדיר. הוא יקבר שם כי ביקש להיקבר בקבורה חילונית, וקיבוץ עינת (ובנוסף לו, עוד מספר מצומצם של בתי עלמין ברחבי הארץ) מספק את השירות הזה.

אני תוהה מה אומר עלינו ה"קוד" הזה – האם הציבוריות הישראלית עדיין נחרדת לשמוע על קבורה חילונית, שאנו נדרשים לשפת סתרים מעין זו, או שזהו בסך הכל התיאור העובדתי (שכן למה להדגיש "קבורה חילונית" מול "קבורה דתית" שהיא ככל הנראה ברירת המחדל) הסביר המתאים לניסוח הידיעה?

הפעם יו"ר חד"ש ח"כ מוחמד ברכה מופיע בעמוד הראשי של אתר "הארץ" עם הילת הקדוש סביב ראשו (בפעם הקודמת זה היה שמעון פרס).

בסרט "השוטר אזולאי" באחת הסצנות לקראת סוף הסרט מסביר אברהם אזולאי השוטר (שייקה אופיר) למימי הזונה (ניצה שאול) שהוא לא יוכל להתחתן איתה, כי הוא כהן. אפשר בעצם למצוא רמז לכך בשמו – אזולאי, אשר לפי מקורות מסוימים, הוא ראשי-תיבות של: "אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ". אני תוהה אם זו יד המקרה, או שאפרים קישון טמן במתכוון את ה"מוקש" הזה בדמותו של השוטר החביב.

שמתם לב לעובדה שהשיח בבלוגוספירה סביב המלחמה גרם להרבה אנשים שמתנגדים למלחמה להוסיף דיסקליימר על כמה שהחמאס זה איום ונורא? (ראו למשל אצל ד"ר אייל גרוס). אני חושב שזו חריגה מהתבנית שאפיינה את השיח בבלוגוספירה בזמן מלחמת לבנון השנייה.

היום כמעט כל "בלתי חוקי" הוא "בעליל". כאילו "בלתי חוקי" סתם הוא לא מספיק בלתי חוקי – הוא צריך להיות "בעליל" כדי שישימו אליו לב.

לקריאה נוספת: לא צריך שלושה. אחד מספיק

שמתם לב שהגופן שבו משתמשים במודעות אבל הוא הגופן ששמו "חיים"?

(בעקבות דיון על גופנים בין עירית לינור ואורי אורבך בתוכנית "המלה האחרונה" בגלי צה"ל)

בסרט 'בקרוב יקרה לך משהו טוב' על פי הסיפור של עוזי וייל, אומר אברם (אותו משחק אסי דיין): "שיביאו את החיילים מאנטבה". אסי דיין כמובן גילם את 'שוקי' מסיירת מטכ"ל בסרט 'מבצע יהונתן'.

אתמול בבוקר הופיעה באתר הארץ, במהדורה המודפסת, תחת המדור "מוסף הארץ", הכתבה של אסתי אהרונוביץ' על מרגלית שחם. שחם, על פי מה שפורסם, התחזתה בפורום מקוון לחולת סרטן ונערך עבורה ערב התרמה מתוקשר. הכתבה סיקרה, בין השאר, את התמיהות סביב מותם של שני בעליה מיריה בראשם – ספק התאבדות וספק משהו אחר.

אמש נעלמה הכתבה מהעמוד הנ"ל (זו היתה הכתבה השנייה או השלישית ברשימה, אם איני טועה). אבל את תצלום השער אי אפשר להעלים. האם מדובר בתקלה טכנית או במשהו יותר מורכב – אולי תביעת דיבה של שחם נגד העיתון, או משהו אחר? אם כן, אירונית משהו העובדה שהכתבה הראשונה ברשימה עוסקת בצנזורה הצבאית.

במאי הקולנוע הפולני אנדז'יי ויידה, אמר ביום שישי כי יצר מספיק סרטי מלחמה שחפרו בעברה של מולדתו וכעת הגיע הזמן לעסוק בתמות עכשוויות. ידיעת החדשות ב-ynet מספרת על סרטו החדש – Katyn – אשר מספר על הטבח שביצעה המשטרה החשאית הסובייטית בשנת 1940 ב-15 אלף קצינים ואנשי צבא פולנים. בין המוצאים להורג היה גם אביו של הבמאי, קפטן יקוב ויידה.

אבל אם תביטו בתמונה המצורפת, תראו שם את אדולף היטלר במדים החומים, ואת היינריך הימלר במדים שחורים. לא תראו שם את אנשי הנ.ק.וו.ד הסובייטי (קודמו של הק.ג.ב), אשר ביצעו את הרצח. יכול להיות שוויידה גם לא יעשה יותר סרטים על זוועות הנאצים, אבל העורכים ב-ynet יכולים היו לבחור תמונה נכונה יותר.