אנחנו בדרך להיות פרה קדושה

• בקדימון לתוכנית "עושים סדר" של בן כספית, לקראת הסוף, מופיע קטע שבו מישהי מעיינת בעיתון, ובו מופיעה הכותרת "האיום האיראני מתגבר" בצבע לבן על שחור. אבל בחינה מדוקדקת יותר של התמונה מעלה שבעמוד השני של העיתון יש "המשך" של הכותרת, בצבע שחור על לבן, ובו כתוב "בעזה". דהיינו, "האיום האיראני מתגבר" היא כותרת שהושתלה באותו עיתון כי הכותרת המקורית כנראה לא מצאה חן בעיני מי שערכו את הקדימון, והם מצאו לנכון לשים שם כותרת אחרת. למה? זה משדר בעיני מסר של חוסר אמינות.
• ראיתי לפני שבוע וחצי את "ואלס עם באשיר". בהתחלה הפורמט מאוד מצא חן בעיני, אבל ככל שהזמן חלף הרגשתי שמשהו מפריע לי. היום ראיתי את רון בן-ישי ב"תיק תקשורת" ואני חושב שהבנתי. ההתעקשות לצייר את כל הסרט, כולל הראיונות עם המומחים השונים, נראית לי מיותרת. בסרט מופיע בן-ישי המצוייר, עם אפו התפוחי ופרק האצבע הקטוע. כלומר, היתה הקפדה על הדיוק. אבל לשם מה? האם יש כאן איזה ניסיון לטשטש את הגבול בין מציאות והזייה בסרט דוקומנטרי (אשר נשבר רק בסוף עם הקטעים המצולמים) וכך אולי לערער על תקפותו של המדיום הזה כתיעוד ועל מומחיותם של המומחים, אשר הופכים לשקולים לזכרונות המצויירים? אם לזה כיוון פולמן, אני חושב שהוא לא הצליח. אולי לכם יש פרשנות אחרת?

יש לי תחושה שרוב אלו שמקוננים על דעיכת השידור הציבורי לא משלמים את אגרת הטלוויזיה.

אני, אגב, משלם.

(בעקבות הראיון ב"תיק תקשורת" עם מוטי שקלאר, על מצבו של הערוץ הראשון ותוכנית ההבראה שלו)

צפיתי הערב בראיון של חיים זיסוביץ' עם סימה וואקנין-גיל, הצנזורית הראשית, בתוכנית 'תיק תקשורת'. היא נשמעה די הגיונית.

היא הסבירה שבמדינות דמוקרטיות שאין בהן צנזורה יש מנגנונים אחרים (בעיקר חוקים) כדי למנוע פרסום ידיעות ולדבריה אין שום מדינה שבה הכל גלוי. היא דיברה על מלחמת לבנון השנייה ועל החופש היחסי של זרימת המידע באותה תקופה, בין השאר על ידי דוברים צה"ליים (והסבירה שעל כך מתחה ביקורת בפני ועדת וינוגרד). היא הסבירה שבמקרה של נשק סטטיסטי כמו רקטות קטיושה אין ממש צורך להסתיר את מקום הפגיעה ברזולוציה של עיר, אבל יש טעם למנוע פרסום כמו "נפל בים ממערב לחיפה" כי מידע כזה עוזר לאיכון (מי שירה מרגמה בצבא בטח יודע על מה אני מדבר). היא הוסיפה והסבירה שדווקא הפרטים הקטנים, בעיקר כאלו שנובעים ממקורות אמינים כמו כתבים צבאיים, הם אלו שעוזרים לקציני המודיעין של הצד השני לבנות תמונת מודיעין טובה של המתרחש אצלנו.

נגד הטהרנים המודאגים מה יהיה עם כל המידע שנכתב בבלוגים ובפורומים היא אמרה שהיא דווקא היתה שמחה אם אנשי המודיעין של הצד השני היו צוללים לתוך העולם הזה, כי זה מתכון בטוח לטבוע בבליל עצום של אינפורמציה לא מדויקת.

לקריאה נוספת: שותק צה"ל.

חיים זיסוביץ' אמר בסוף "תיק תקשורת" לפני כמה דקות משהו שמטריד אותי מדי פעם.

בדיווחי עיתונות על שכר בכירים בדרך כלל נוקבים בעלות השכר, לא בשכר ברוטו או נטו. עלות שכר היא העלות הכוללת של שכר העובד למעביד, כולל הפרשות המעביד לפנסיה וכו'. מדובר בדרך כלל במספר שהוא גבוה בשליש מהשכר ברוטו. לשכירים (כמוני) בדרך כלל אין מושג מה עלות השכר שלהם, לכן, כשהמספרים הללו מתפרסמים בעיתונות ואנחנו משווים אותם לברוטו או לנטו שלנו, זו השוואה לא הוגנת.