אנחנו בדרך להיות פרה קדושה

עירא קצת דרבן אותי, בעקיפין, עוד יותר, לכתוב את הרשומה שיום אחד אכתוב, ובה אסביר למה אהיה פעיל פוליטי גרוע.

אני פשוט לא יכול לקרוא "אידיוטים", או כל שם אחר, למי שמתנגד לדעתי מסיבה שיש בה שמץ של ענייניות. אני טהרן מדי. מבחינתי היריב הוא לא אויב שיש לחסל, להשמיד, לנצח, להכריע, <הכניסו כאן את המלה המתאימה לכם>. הוא מתחרה, ויש לכבד את דעתו, ולזכור כל הזמן שיכול להיות שהאמת נמצאת בידיו, ולא בידיך.

עם עולם ערכי כזה לדעתי פשוט אי אפשר להיות פעיל (פוליטי, חברתי, יו ניים איט) טוב, כי פעיל צריך להיות מחויב, לא נזיל. פעיל טוב רואה את העולם ב"הלנו אתה או לצרינו?". פעיל טוב צריך לאטום את עצמו קצת לטיעוני הצד השני. גם לא מזיק לקרוא בשמות גנאי ליריב, ולייחס לו רשע, טפשות וכו', כי הוא לא מבין, והוא טיפש, והוא רוצה רק לעשות את הרע, ואנחנו רוצים לעשות את הטוב, כי אם היה מבין, הרי שהיה תומך במה שאנחנו תומכים בו. העולם של הפעיל הוא בינארי. אין בו גוונים. האם הפעיל הוא בעצם היורש של הקנאי מהתנ"ך? לא, זו תהיה כנראה הגזמה. יכול להיות שגם הפעיל שאני מתאר הוא איש קש. לא נורא, פעילים שכאלו בדרך כלל מוצלחים הרבה יותר ממני בליצור אנשי קש להאבק נגדם.

אבל אם אני מסתכל סביבי, הרי שאני הוא זה שנמצא במיעוט. זה לא אתם, זה אני, הטהרן, ההססן, שלא בסדר.

אני באמת מאוד מקווה שהטייסים יצאו בשלום מההתרסקות בעמק יזרעאל.

זו הידיעה שמופיעה כעת באתר "הארץ", עם תוספת קטנה שלי, באדום.

מידע נוסף: קוברה, בלקהוק.