אנחנו בדרך להיות פרה קדושה

כשאתה לא משלם על צריכת החשמל שלך, או משלם עליה, אבל לא במישרין (למשל אנחנו, שגרים בסוג של מעונות) אתה קצת פחות מקפיד לכבות את האורות כשאתה יוצא מהבית. איך אפשר להקל על הכיבוי, ולעודד חיסכון בחשמל? על ידי מתג אחד שיכבה את כל מה שאפשר לכבות כשיוצאים מהבית.

זריזי מחשבה אולי יגידו "אבל יש לך מתג כזה – המתג על הפיוז השולט על המאור בדירה". וזה נכון. אבל המתג הזה נמצא חבוי בתוך ארון, ולא ממש מזמין אותך להוריד אותו.

אז מה אפשר לעשות? חשבתי על הרעיון הבא: אפשר לפרוש בדירה שתי רשתות חשמל: אחת רגילה, ואחת של "הדברים שאפשר לכבות". כל שקע יחובר לשתי הרשתות, ויהיה מעליו מתג אשר בהסטתו יועבר השקע מרשת אחת לשניה. כך למשל נוכל לכוון את השקע כך שמנורות שולחן ושאר אביזרי חשמל קטנים שאפשר לכבות (לא השעון המעורר החשמלי)  יחוברו לרשת "הדברים שאפשר לכבות". וכאשר נחבר מכשיר חשמלי אחר לשקע, נוכל להסיט את המתג ולחבר את השקע והמכשיר לרשת החשמל הביתית הרגילה.

בכניסה לבית אפשר כעת להתקין מתג אחד, ולא בארון החשמל אלא זמין ומזמין, אשר ישלוט ברשת "הדברים שאפשר לכבות", ואותו ורק אותו נכבה כשנצא.

אזהרה: הרשומה הזו היא קצת במחלקת ה-too much information, אז חשבו טוב אם אתם רוצים להמשיך.

יצא לי לטוס הרבה בשבוע שעבר, טיסות ארוכות. עניין אחד שמטריד אותי בטיסות הארוכות הללו, כולל המעבר ממטוס למטוס בטרמינל, הוא (זה הזמן לעזוב את הרשומה אם אתם לא ממש בקטע)… ההזעה בתחתונים. אני משוכנע שאני לא היחיד שסובל מזה, ואני אפילו משקיע בתחתוני בוקסר טובים. התחתונים פשוט לא בנויים לעומס שכזה.

אז מה אני מציע? מגן תחתון ("פדים"). כמו מגן תחתון לנשים, מעין מגן תחתון לגברים. כמובן שצריך להתאים אותו לאנטומיה המעט-שונה שלנו. מגן תחתון אפשר להחליף (למשל, בשירותים של המטוס) ולהשליך לפח, ובמקומו לשים מגן תחתון חדש מבושם ורענן, שיתן לנו תחושה יבשה ונעימה.

אני כבר שומע את מבקרי הרעיון תוהים "אי אפשר פשוט להחליף תחתונים?" ובכן, את אותה שאלה אפשר גם להפנות לנשים המשתמשות במגן תחתון, וכנראה שיש להן סיבות טובות: קלות ההחלפה, אין צורך להסתובב עם תחתונים מלוכלכים/תחתונים חליפיים בתיק (אם בכלל יש תיק, אצל גברים. אפשר להציב אוטומטים למכירתם בשירותים ציבוריים), ועוד.

עכשיו צריך לשכנע מישהו להשקיע בפיתוח ובייצור. אני מדמיין לעצמי קהל לקוחות של נהגים, אנשים שנמצאים בדרכים שעות מרובות, וסתם גברים שמעריכים נוחות, ניקיון ויובש. מי מרים את הכפפה? ואם אתם לא מאמינים לי שיש לזה שוק, הציצו בזה:

איך עדיין לא המציאו מכשיר ביתי שאפשר להשליך לתוכו את כל דואר הזבל, המעטפות, ושאר הניירות המיותרים, לגרוס אותם (למשל, בסיבוב ידני של ידית), ולהעביר את התוצרת איזשהו תהליך של ריכוך, גיבוש והשטחה (שוב, על ידי סיבוב ידית) כך שבסופו של דבר יצא מהצד השני נייר טואלט ברמה סבירה?