אנחנו בדרך להיות פרה קדושה

ועוד רשומה בסדרת הביקורות שלי כותרות העיתונים. הפעם כתבה של עפרי אילני ב"הארץ" (שאני מאוד נהנה לקרוא את הכתבות שלה שלו בשנה האחרונה): האשה לא נאמנה? הרופא ממליץ על מכות. זו התמונה שמופיעה כעת בעמוד הראשי של הארץ (ובל נשכח את יום האשה הבינלאומי שחל השבוע).

כשראיתי את הטיזר הזה, הנחתי מייד שזוהי תמונתו של רופא שממליץ לבעלים להכות את נשותיהם כחלק מהזוגיות. איום ונורא. אז הקלקתי על הקישור, ואז קראתי את כותרת המשנה:

בחברות מסורתיות, אפילו רבים מהסטודנטים לרפואה מצדיקים הכאת נשים, אז מה הפלא שהמחקרים של הפרופ' מוחמד חאג' יחיא על אלימות נגד נשים מושכים אליו אש?

רגע, אז הפרופ' הזה – הוא רופא? המחקרים שלו – מושכים אש מהקהילה המדעית, או מהקהילה המסורתית? מה קורה פה?

ואז קראתי את גוף הכתבה והבנתי שמדובר בסוציולוג שחקר ומצא שגם בקרב סטודנטים לרפואה בחברות מסורתיות (בעיקר מוסלמיות, אבל לא רק) יש מיעוט לא מבוטל שסבור שהכאת נשים היא לגיטימית, ושמקור ה"אש" הביקורתית נגד הפרופ' היא מקרב בני עמו החרדים לתדמיתם בעיני המערב.

הכותרת וכותרת המשנה אולי מילאו את חלקן במשיכת העין ויצירת הסקרנות לקרוא את הכתבה. אבל תחושת המרמה שליוותה את גילוי הטכניקות בהם השתמשו כאן העורכים: כפל המשמעות של המושג "פרופסור", אי הבהירות בשאלה מאיפה מגיעה ה"אש", היתה מרה.

(וכמובן, יהיה מי שאולי ימצא לנכון להעיר על הכותרת שאני בחרתי לרשומה זו. אני לא בטוח שיש לי תשובה טובה. הצעות לכותרת חלופית, מושכת מחד, ולא צהובה מאידך, יתקבלו בברכה)